יום של פעילות מרובה עבר עליי. יום טוב. מאוד.
התחלתי את הבוקר עם שתי כוסות קפה, אחת אחרי השנייה. אחרי שהרעד הקל בידיי נרגע, יצאתי החוצה, אל היום הספק סגרירי ספק שמשי בצד הזה של ישראל, הסתובבתי קצת בקניון ובסופו של דבר הגעתי אל מחוז חפצי - סופר מארקט קטן לממכר דברים רוסיים למהדרין. ניגשתי אל ארגז לחמי השיפון ובחרתי לי שני לחמים (בורודיינסקי, אם אתם שואלים) טריים וריחניים. אוח, איך שהריח שלהם מעורר את הגנים הרוסיים-המעט-אוקראינים שלי... בקיצור, שילמתי ויצאתי את החנות בחזרה אל הרחוב הסואן, שכבר התחיל להיות שמשי יותר מאפרפר. חזרתי אל ביתי. סידרתי את המדיח. ניקיתי קצת את המטבח. אכלתי ארוחת צהריים. אחרי הצהריים יצאתי שוב לקניות לקראת שבת. חיכיתי בסופר עד עבור הגשם. חזרתי הבייתה. פצחתי באפיית עוגת בננה. אני יודעת, אני יודעת, אפיתי גם אתמול. אבל ריבועי השוקולד הממזריים האלה נגמרו מהר, וחוצמזה, זה פאקינג לחם בננה! ואוי, אלוהים, איזה ריח משכר יש לעוגה הזו... *ריר*
ולפתע, בזמן שהעוגה נאפתה בחמימות, התחלתי להרגיש את מפלס האנרגיה שלי עולה. עולה מאוד. התלבטתי עם עצמי אם ללכת לחדר הכושר, להוציא את האנרגיה הזו שהצטברה? ואז, פתאום, זה קרה: פתאום המוח שלי התחיל לעבוד בגלי פולסים מהירים. או מיי גוד, זה חזר. מייד ידעתי - אני לא הולכת לשום חדרכושר, שום הליכה. אני הולכת לשבת, עכשיו, לקרוא סיפור חדש, לנתח אותו, ולעבוד. וכך עשיתי. מייד אחר-כך שיפצתי מסמך סיכום ביניים, של יצירות לניתוח, שאלות שאני צריכה לענות עליהן בתזה. וכך, על רקע ריח העוגה שהחל להתפשט ברחבי הבית, הרגשתי את האומץ ואת הכושר חוזרים אליי. Mama's Back.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה