יום ראשון, 16 בספטמבר 2012

סיכום שנה עברית

חגי תשרי בפתח, כך לוח השנה מבשר. השמש עודנה קופחת, אך סתיו מנשב רוחותיו מרחוק. אני אוהבת את התקופה הזו של השנה. יש הרגשה של התחדשות, של דעיכת החום ותחילתו של משהו נעים יותר, קריר ומהלך בניחותא. האוויר מתמלא ניחוחות אתרוג ותמר והדס, ואופני ילדים נשמעים כבר במרחק. והרוח מנשבת אור בהיר ונוגה של סתיו. ובשמים העננים עומדים כשערים, ותיכף יתבהרו ויפתחו; ונדרים יתנסחו; ותפילות ינשאו; ובקשות יתרוממו.
   חשבתי היום על השנה שעברה עליי, והייתה לי שנה מעולה. זו הייתה שנה של למידת עבודה והעמקה בתכנים; שנה של מוזיקה, כתיבה ואמנות; שנה של גילויים שהביאו איתם חוזק; שנה של בירה טובה וחברים נהדרים ואהובים; זו הייתה שנה של התחדשות, של גדילה, של רגש, היפתחות ולמידה.

לקראת השנה החדשה העומדת בפתח אני מאחלת לכם, קוראיי, חבריי: אושר, שמחה, בריאות ואהבה, שלום וחברות. שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה מתוקה ומלאה בהתחלות חדשות, צמיחה ויצירה לאין קץ.


3>
אני

שיר מחוייך ומקסים לכבוד הקיץ העוזב אותנו, ועמו ימות האור הגבוהים (קישור):



וקצת נוסטלגיה:


יום שישי, 7 בספטמבר 2012

יומן תזה 3.9.5. - הווסת כאומץ


הרבה שירה מתהלכת איתי בימים האחרונים. הייקו של באשו, שיר של בוקובסקי ושיר של יהודה עמיחי; והנה צפה ועלתה עוד משוררת אהובה - לוסיל קליפטון. כתבתי על אודותיה קצת בעבר. אני חושבת, שבעבורי היא מסמלת בעיקר כנות ואומץ להישיר מבט על החיים, לראותם ולתארם כפי שהם. בעיני, היא אחת המשוררות האמיצות והרגישות שיש. והנה היא כתבה שיר מלא בכוח נשי ווסתי.
   הווסת, גם בימינו אנו, מושתקת יחסית בתרבות שלנו, ומלווה בהתבוננות על הגוף הנשי כמלוכלך, כדולף וכמסוכן בדליפתו; היא הופכת למשהו שיש לנסות לצלוח מבלי שיראו או ישמעו עליה (אלא בעקיפין). התרבות דורשת מאיתנו לבצע נתק בין הגוף לבין האני, לחכות שהימים ה"מלוכלכים" האלה יעברו כבר. ומבעד לניתוק הזה הגוף ניתק מהנפש. הדיבור הופך מצומצם יותר. אנחנו מצטמצמות. 
   והנה משוררת שמביאה את האהבה אל הגוף ואל הווסת במיוחד. היא מציבה את הגוף במרכז השירה, ואת הווסת מחברת אל פרקטיקות ריטואליות של קידוש הווסת כקידוש הפריון, החיים והגוף הנשי. הדיבור על אודות הווסת והכתיבה על אודותיה הן הנכחת הנשיות כפי שהיא במרחב הציבורי והתרבותי. הכוח והחירות לדבר על אודותיה, לחוות אותה כפי שהיא - נעימה, קלילה, כבדה, כואבת, חזקה, מחרמנת, מסונכרנת, סדירה, לגמרי חסרת סדירות, דולפת, מוסתרת היטב, וכו' - כל אלה מהווים את האפשרות ליטול את החירות לעקוף את התרבות. 
   שירה של קליפטון מנכיח את הגוף כפי שהוא ומעבר לעצמו: הגוף הנשי מחובר לירח ולטבע ובה בעת גדול יותר מהטבע, חזק יותר בעצמתו, בעתיקותו. הוא מחובר לזמן ונמצא מעבר לזמן עצמו. השיר הזה מנכיח את הגוף הנשי כגוף גדול, נוכח, חזק. זהו שיר על אהבת הגוף, אהבת העצמי. השיר הזה הוא שיר של אומץ. 


Poem in Praise of Menstruation / Lucille Clifton

if there is a river 
more beautiful than this 
bright as the blood 
red edge of the moon if 
there is a river 
more faithful than this 
returning each month 
to the same delta if there

is a river 
braver than this 
coming and coming in a surge 
of passion, of pain if there is

a river 
more ancient than this 
daughter of eve 
mother of cain and of abel if there is in

the universe such a river if 
there is some where water 
more powerful than this wild 
water

pray that it flows also 
through animals 
beautiful and faithful and ancient 
and female and brave