"כשחזרתי ממך באביב הנצחי
חרקים זמזמו לי שיר על חופש
פרפרים ערבלו את האוויר,
היכו הוריקן בתוכי."
שיר היום שלי הוא ללא ספק "באביב הנצחי" של כנסיית השכל. ולו רק בזכות ארבע השורות האלו, שמרכיבות את הבית שחוזר על עצמו שוב ושוב כמו מנטרה של אהבה מלאה. אלא שהמלאות הזו מנוגנת על מוזיקה, שיש בה אווריריות כמעט ריקה, כמו "אביב" של ויואלדי שמופיע כאן בעיבוד אחר - ריק יותר, סטטי יותר. כך נוצר בבית הזה, ביחד עם האהבה המלאה, מעט עצב והרבה ידיעה והתבוננות שלמה. ואולי היא בעצם לא שלמה בכלל אלא מעורפלת לגמרי, באביב הפורח, בפרפרים המסוחררים סביב הדובר, בשברי הגלים שבפנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה