השבח לאל בורא מערכי עבודה ושאלות מחקר!
היום אלות המוזה הייטיבו עמי והעניקו לי סוף סוף את ההארה המיוחלת, שהדירה שינה מעיניי במשך כל השבועות האחרונים! המוזה נחתה עליי בהפתעה גמורה, אל מול השמש הנחבאת ונגלית מתוך העננים הגדולים, הנשקפים מחלון הספרייה השטופה באור פלורסנט בוהק ושלגי. היא יצאה כקרן אור מתוך העננים, האירה אותי באור יקרות רענן והולידה במוחי את שאלת המחקר, שהתגבשה ולבשה צורה בתוך דקות מעטות. ולפיכך, הנה אני ניצבת כאן לפניכם, מלאת הודייה לאלות המוזה המבורכות, מוצפת באור השחרור המחשבתי המיוחל. הנני - בעלתה הגאה של שאלת מחקר מבורכה!
אהמ, ועכשיו בפחות דרמה...
אז האמת היא, שהיום באמת הגעתי אל שאלת המחקר המיוחלת, אבל פשוט כי החלטתי שהיום אני אגיע לשאלת המחקר המיוחלת. אחרי יומיים של טיפוס על אוורסט מחשבתי, שיטוט ברחבי הקמפוס וישיבות חשובות ביותר (עם חברים, בקפיטריות השונות), אכן התיישבתי בספרייה הלימודית תחת אור ניאון פלורסנט יציב למדי, ללא כל התבוננות אל הנוף הדי יפה שנשקף מהחלון. ישבתי, פתחתי את אחד הספרים שסחבתי איתי והבנתי מה לעזאזל אני רוצה לכתוב בתזה הזו שלי, שכה התלוננתי עליה כל הבוקר וכל צהרי אתמול. ואז האסימון נפל וההחלטה התגבשה. כנראה שתלונות על התזה (או באנגלית צחה: bitching about the thesis) וגם חזרה להתמכרות לקפה הם דבר מבורך בעבור אותה שאלת מחקר חמקמקה.
ובכל מקרה, עכשיו כשהגעתי אל שאלת המחקר מגיעה לי הפסקה. יצאתי את שולחני והתיישבתי ליד מחשב. בכל זאת, התאמצתי. עכשיו מגיעה לי שעת פייסבוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה