דברים טובים קרו מאז הפעם האחרונה בה כתבתי את היומנתזה. התחלתי לכתוב את הפרק השלישי (כלומר, השלישי על אמת :). היו לי השבוע גם כמה וכמה מבחנים לבדוק, אז הפרק קצת הושם על אש קטנה, אבל, כל עכבה לטובה; השבוע הזה נתן לי זמן לחשוב על המשך הפרק, ואני חושבת שהגיע הזמן לחזור למאמרים, לקרוא קצת, לעבות עוד את הידע שלי בנושא. אני מרגישה שאני צריכה את ההעשרה הזו.
ובכל מקרה, בלי קשר לתזה ולווסתות למיניהן, התחלתי לקרוא את "זורבה היווני" של ניקוס קאזאנצאקיס, בתרגום של חנוך קלעי שיצא ב-1966 (בהוצאת עם עובד). והנה הפתיחה של הספר:
"פגשתיו בראשונה בפיריאוס. רציתי להפליג לכרתים וירדתי אל הנמל. השחר עדיין לא הפציע וגשם ירד על הארץ. רוח סירוקו עזה השיבה את קצף הנחשולים עד לבית-הקפה הקטן, שדלתות-הזכוכית שלו סגורות היו. בבית-הקפה עלו ריחות של שיכר תוסס וזעת בני-אדם, הבל פיותיהם העלה אד על הזגוגיות מחמת הקרה שבחוץ. כחמישה ושישה יורדי-ים, שבילו בזה את הלילה, לפופים במעילי עור-תיש חומים שעליהם, היו לוגמים קפה או שיכר ומביטים מבעד לזגוגיות המעומעמות לעבר הים. הדגים, שנדהמו מעוצם חבטות המשברים הזועפים, מצאו מפלט במעמקי מצולה וחיכו שם שישוכו המים. הדייגים, שנתקבצו בבתי-הקפה, חיכו אף הם לשוך הסערה, לעלייתם של הדגים הנרגעים אל פני המים לשחר אל פתיון. דגי-חזיר, פוטיות ותרסיסים עתידים לחזור מהפלגותיהם הליליות. עתה הנץ השחר."
כל כך התגעגעתי אל העברית הזו... כמה עושר יש בה, כמה היא סכה את הנפש; כמה חום נושב ממנה וכמה נועם ורוך היא מפיקה. עם פתיחת הספר פשוט הרגשתי שחזרתי הביתה. איזו מילה יפה ומדוייקת היא "לפופים"... ותיאורי הגלים שונים, שכל אחד מהם מכיל את עוצמת הגלים, אך גם את חולשתם, את הישברותם ("קצף נחשולים" המתאר את העוצמה שהייתה לגל הגדול, שכעת הפך לקצף גרידא; "המשברים הזועפים" המתאר את חרונם של הגלים אך גם את שבירותם ורגעיותם). כמה ריחות יש בפיסקה הזו (זיעה, קפה, שיכר, ים, וריח של דגים למזכרת). וכמה קור יפהפה של שחר עולה מתוכה... פשוט פיסקת פתיחה מושלמת. כמובן, היופי והעושר האלה לא היו מתגשמים לולא הסופר המוכשר ולולא המתרגם, שעשה מלאכתו בפואטיות שראוייה להורדת כובע.
עוד לא נכנסתי עמוק מספיק אל הספר, כך שאני עדיין לא בטוחה מה אני חושבת על זורבה. אבל אין ספק שהוא דמות צבעונית ומעניינת, שמתוארת באופן חי מאוד. גם המספר מתואר מאוד חי, באופן מפתיע: הרבה פעמים המספר בגוף ראשון די משעמם. לא שהמספר הזה ממש חי על הקצה. אבל הוא מצטייר בינתיים כבחור טוב, שהחליט להוציא את האף מהספרים שהוא כה אוהב, להיקסם מזורבה ולצאת איתו למסע ימי בין איי יוון. תוך כדי כך הוא מספר על קורות המסע, ואת קורות עברו שלו. אני מחכה לראות איך הבחור יתפתח. עם זורבה, מה שבטוח, יהיה מעניין.
ומי יודע - אולי גם אני, כמו המספר, עומדת על סיפה של הרפתקה, שרוח ים אמיצה מנשבת במפרשיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה