ושנים אחר כך תזכור את הרגע ההוא בשדירה בו ישבה כותבת, משעינה דף על אחד מספריה האהובים, בצלילות ובידיעה ישרה של החיים - באותו הרגע, רק באותו הרגע - משום שרגעים יום אחר כך הכל משתנה וסוער ובגלים בגלים עובֶר. ובאותו הרגע, מיד לאחר תקופת בין המיצרים שעברה עליה ובעצם על המדינה כולה, מיד לאחר מכן היא תשב בשדירה ותכתוב על יריעת נייר את שזורם בתוכה, נוגסת בפיסת השוקולד כילדה, יוקדת את העט והדף כנקודת משען איתנה, נזכרת רגע - בחמלת גוף - בפעימות לבה שהיא שומעת לעתים כשהיא הולכת לישון ואוזנה נמחצת לכרית (אף פעם לא תדע את הזווית הנכונה, זה פשוט קורה), והלבבות הולמים הולמים בתוכה כבתוך בית מראות ללא התחלה וללא סוף, ואולי רק כך ניתן להבין את טופוגרפיית הנפש ואת חשקת הלחישה ועוצמת הרצון ושיכרון החופש, שיש למלט ממנו ולאחוז בו כאחת, ורק כך אפשר להבין את מורכבות הדברים ואת חשקת הלבבות ואת פיזור הנפש ואת פיזור הגוף ואת מיקוד הגוף ואת הים ההולם הולם הולם
וברגע הקסם ההוא בשדירה, בו היא יושבת ונוגסת בפיסת שוקולד ופיה מתמלא צחוק, פרחים צהובים נושרים מהעץ ומסתחררים סביבה כּפֶיוֹת, רגעים כאלה מחממים מחייכים את כולה מעניקים תקווה לְשקט, ואולי השקט לא יגיע לעולם משום שהחיפוש תמיד שם, ואולי מבּין השקט מחכה עוד דבר שיש לגלות, עוד משמעות לדברים - אליהם תחזור שוב ושוב כמסתובבת, אך לא בסחרחרה כי אם בטיפוס - ואולי מאחורי הסער מסתתר הגיבוש הברור, שתמיד שכָן שם, מחכה בשקט להתגלות.
 |
| ©Ilana a.k.a. Ficustree |
