יומן תזה 3.5. - והפעם, לא יומן תזה בכלל

אז! מאירועי החודש האחרון והארוך בו לא כתבתי את הבלוג...
הממ, למה לא כתבתי בבלוג, באמת?
אני מניחה שהתשובה טמונה בעובדה, שהיו לי מיליון דברים לסדר, לכתוב, לעשות ולשיר. וכולם יצאו שיגעון! סיימתי את המאמר שכתבתי עם ע' (המאמר הראשון שלי!!!), קיפצצתי מדי שבוע לנגב הצפוני, כתבתי שיעורים, בדקתי עבודות והמשכתי לכתוב את התזה שלי! עד לנקודת התקיעה. ושם אני היום. אבל אחרי פגישה עם המנחה שלי גם זה יעבור, ואמשיך את הפרק ואהיה מרוצה.
לפיכך, לאור תקיעותו הזמנית של הפרק אני לא אכתוב עכשיו על התזה. בינתיים, אני מעדיפה להביא בפוסט הזה משהו זורם יותר: את המוזיקה שאני שומעת בימים אלו.

***

לפני כשבועיים השתרר בבית, למשך שבוע קצרצר, רִיק נפלא; הו אז הסלון התמלא בהרבה הרבה Beastie Boys ובהתאם לכך - הרבה מאוד קיפצוצים וריקודים. האמת שגיליתי את הביסטי בויז מחדש, לצערי עם לכתו בטרם עת של אדם יאוך... הרבה דברים טובים מתגלים אחרי התפרקותם... ואולי ממרום גילי אני יכולה עכשיו להעריך אותם יותר. המוזיקה שלהם חזקה, בועטת, מקפיצה ומלאה בקטץ' פרייז מוזיקליים נהדרים לאין ספור - ווידאו קליפים אדירים. (נורא קשה לי להחליט מי מהם יופיע כאן, אז אני פשוט אלנקק אותם כאן וכאן). וזה הנבחר:

***

הרבה Belle & Sebastian זורמים במערכת הסטריאו שלי, כרגיל. אני מתה על הלהקה הזו, הכה מתוקה, מקפיצה, רעננה, וכל כך חמימה וקרובה. להלן צלצול הפלאפון שלי :) נשביתי בקסמם של האורגן הקטן הזה והכינורות הנהדרים בסוף.

***

ואיך אפשר בלי קלאסיקה...

לקראת הקונצרט הקרוב של מקהלת שחר בה אני שרה, מתנגנות לי בראש שלל מנגינות אופראיות, כמו למשל זו... אחד הקטעים הנפלאים באמת.

***

ולסיום, הנה משהו מגניב בטירוף: Kid A (או כמו שאחותי קוראת לו בגאונות, "ילד א'") של רדיוהד, בגירסת 8 ביט. זה אדיר!!! אני לא יכולה להסביר מה עושה לי את זה בגרסה הזו. אולי העובדה שזה זורק אותי אחורה, אל אותם ימים בהם הייתי ישובה מול המחשב, משחקת Golden Ax. אולי פשוט כי זו פרספקטיבה מרעננת, כמעט טבועה בו, של האלבום הנהדר הזה. בכל מקרה, הנה זה. גאונות צרופה.

צ'ירס!

יומן תזה 3.4 - תובנות פוסט-משבר כתיבה

בחודשיים האחרונים הייתי שרויה במעין משבר כתיבה. אולי מחסום כתיבה יתאר את זה באופן פחות דרמטי. אבל כן, זה היה בדיוק זה. המשבר הזה שכותבי התזות מדברים עליו, מעין מעגל שקל ליפול אליו אבל כל כך קשה לצאת ממנו, חוויתי את זה. And I've survived to tell.

  בחודשיים האחרונים הרגשתי איך אני נסחפת למערבולת. עבדתי על התזה שלי, כמובן, ואפילו צברתי מספר לא מועט בכלל של עמודים לפרק, תוך ניסיון לפתוח את המשפטים שכתבתי בטיוטאות הראשונות ולהעמיק אותם. אבל הטיוטאות הלכו והצטברו, הודפסו ונערמו, במעין ניסיון לדחות את סוף העבודה עליהן, או אולי הימנעות מעבודה עליהן. במרוצת הימים כבר לא היה לי ספק: הפרק הזה, בדיוק כמו הפרק של קריסטבה, נגע בעצב חשוף. 

   זה די מדהים אותי איך טקסטים תיאורטיים שפעם, כשהייתי קטנה באקדמיה, נראו לי לא מובנים ומאיימים, בסופו של דבר הפכו לטקסטים די מגניבים, שמדבּרים אותי. פתאום תיאוריות ניאו-מרכסיסטיות הופכות להיות הכי נכונות, חשיבה פוסט-סטרוקטורליסטית למגניבה, וקריסטבה, ההוגה שזה פרוייקט לקרוא אותה, פתאום היא מדברת אותי, מעמתת אותי עם אמיתות של עצמי שברחתי מהן כל השנים... זה מפחיד. ואחרי ההבנה והניתוח שלה, להמשיך ולקחת אותה הלאה אל תוך הטקסטים שאני מנתחת, שבסופו של דבר גם מדבּרים אותי - זה כבר ממש פחד אלוהים.

  אבל מתוך כל הקושי הזה נבטו פתאום זרעים של הרבה דברים טובים. קיבלתי המון עידוד והמון אמונה מאנשים שמשמעותיים לי, פגשתי אנשים טובים וחזרתי לעשות ספורט. האנרגיות חוזרות אליי בעקבות כל זה. אני מסתכלת באומץ קדימה, מרגישה איך המילים והרעיונות זורמים בי, איך דברים משתנים סביבי ואיך אני משתנה. זה נפלא. הכתיבה מלווה אותי בתוך כל זה, מוליכה אותי עוד ועוד קדימה. ואני מניחה שזו, בסופו של דבר, מהות הכתיבה באשר היא.

הנה עוד שיר שהקסים, דיבר, ותמך. Travis מתוקים.

יומן תזה 3.3 - חופש פסח: סיכומון

מכנסיים אדומות קיציות; חולצה סגולה מעניינת; מטפחת; ספר של קריסטבה; אלנבי; עוגת שוקולד; חברים טובים; אלכוהול; כיף חיים; חלומות רדיפה על התזה; חשבונות נפש; פאניקה; שקט; מוזיקה; חתרנות פסח; כניעה להרבה יותר מדי מצות; דייסה מקמח תירס (ממליגה); בדיקת עבודות; כתיבת תזה; קריאה; משפחה; אחיינים חמודימים; חופש; שירה בווליום בלי מאמץ (יה!); שמש; קרירות נעימה; בית קפה; מחשבות על ארה"ב; מחשבות על מעבר דירה; בלאגן; חלומות בהקיץ על חופשה.

יפים, מרעננים,
ומזכירים לי את המטפחת החדשה שקניתי.

(הזכויות להצבת תמונות+כיתוב באמצע הדף שמורות ללילו הגאונה)