אין יותר מדי מצגים חיוביים של הווסת בתרבות ובספרות העברית, ובכלל. רוב הזמן היא מוסתרת או נרמזת, כואבת, מוצגת כמגעילה, מלכלכת, לא רצויה, קשורה להריון/אי-הריון ולא לחוויות שונות של כל מווסתת ומווסתת.
אבל בתוך כל הייצוגים הלא מחמיאים או חיוביים האלה, יש לפעמים הבלחות מדהימות בחשיפתן ואמיתיותן. דניאלה לונדון-דקל, שבלי שום קשר היא אחת הקומיקסאיות עליי, פרסמה לפני כמה חודשים קומיקס שעוסק בווסת; העמוד המאוייר מלווה במילים שכולן אומרות אהבה וקבלה של התופעה החודשית הכה טבעית הזו.
במקום להיכנע לחוקי ההסתרה והנידוי של הווסת שהתרבות כופה עלינו, לונדון-דקל פירסמה את הקומיקס בבמה חושפת ומרכזית - בעיתון ידיעות אחרונות. יש הרבה אומץ במעשה הפרסום הזה, הן של לונדון-דקל והן של העיתון; וזהו אחד הייצוגים המחבקים ביותר של הווסת שנתקלתי בהם. הנה הוא לפניכם.
תודה :)
השבמחקתודה :)
השבמחק